מחלק יין (משפך) מכסף טהור

המשמעות הבסיסית ביותר של המילה "קידוש" היא בידול והבחנה, באמצעות הקידוש אנו מכריזים על יום השבת כיום נבדל ומקודש משאר ימות השבוע ובכך מקיימים את הדיבר הרביעי של עשרת הדברות: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ".

לפי ההלכה, שתיית היין אינה חלק מהמצווה המקורית של התורה אלא הוספה מדברי חכמים.חז"ל קבעו שהדרך הראויה לזכור את קדושת השבת היא באמצעות שתיית יין.

מסתבר שהיין הוא לא רק סמל לחגיגיות וכבוד, הוא גם מותיר רושם חזק בזיכרון.

את הקשר המובהק בין יין לזכר וזיכרון אפשר לראות בנבואתו של הושע הנביא, המתאר את מצבם הטוב של עם ישראל, לאחר שיעשו תשובה וישובו אל ה', במילים "יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִילּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן", וגם שלמה המלך בשיר השירים מתאר כיצד זוכר עם ישראל את אהבתו של ה' אפילו יותר משאדם זוכר ומתגעגע ליין טוב ששתה: "נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן".

משום כך למדו חכמים שיש לקיים את המצווה

"לזכור" את יום השבת דווקא באמצעות יין